במהלך מלחמת העולם השנייה התקיימו קרבות גם על אדמתה של צפון אפריקה ממרוקו ועד לוב.

מרוקו, אלג’יריה ותוניסיה היו תחת כיבוש צרפתי כבר מהמאה ה-19 ואילו לוב נכבשה בתחילת המאה ה-20 בידי איטליה.

בנובמבר 1942, הגיעו לסיומם המהלכים הצבאיים באיזור זה, בקרב אל-עלמין (לוב) ובפלישה של בעלות הברית במסגרת מבצע לפיד, בחופי אלג’יריה ומרוקו. מהלכים אלה היו, בין היתר, חלק מנקודות המפנה של מלחמת העולם השנייה לצד קרבות ידועים אחרים, כמו הקרב על גוודלקנל ונורדמנדי.

ביוני 1940, החליטה איטליה להרחיב את כיבושה בצפון אפריקה לאיזור מצרים והתקדמה לגבול מצרים-לוב. מתקפה זו הביאה לתגובת נגד של בעלות הברית (בראשת בריטניה) והקמת הארמיה השמינית בפיקוד מרשל ברנרד לו מונטגומרי. כוחות גרמניים נשלחו לסייע לאיטלקים והוקם האפריקה-קורפוס בפיקודו של פילד-מרשל ארווין רומל.

לאחר, המתקפה היפנית בפרל ארבור בתחילת דצמבר 1941, החליטה ארצות הברית להצטרף למלחמה לצד בעלות הברית האחרות והפעולה הצבאית הראשונה שלהן הייתה מבצע לפיד לשחרור צפון אפריקה משלטון וישי. במבצע לפיד נחתו הכוחות האמריקאים בעיקר בקזבלנקה שבמרוקו ואורון ובאלגי’ר שבאלג’יריה, שם נעזרו במחתרת צרפתית שהמרכיב היהודי בה היה משמעותי מאוד.

בעקבות התבוסה הגרמנית-איטלקית באל-עלמיין ומבצע לפיד, החליטו הגרמנים לכבוש את תוניסיה, שהייתה המדינה היחידה בארצות האסלאם שהיתה תחת כיבוש גרמני ישיר. יחד עם זאת, היו בתוניסיה שלושה גורמי שלטון שפעלו בו זמנית בתקופת הכיבוש הגרמני: השלטון המוסלמי שהמשיך להתקיים תחת הכיבוש הקולוניאלי הצרפתי; השלטון הצרפתי ששלט במקום מאז 1881 והשלטון הגרמני ששלט מנובמבר 1942 ועד מאי 1943. בששת חודשי הכיבוש הגרמני התנהלה מלחמה בלתי פוסקת על אדמתה של תוניסה.

בעמודים הבאים תוכלו לקרוא על מהלך המלחמה בכל אחת מהארצות במרחב: