תיאור

דו”ח זה מצביע על נטיותיהם של ילידי אלג’יריה כלפי המעצמות הזרות:

1. עוינות כלפי איטליה

2. זרם הולך וגובר של אהדה לגרמניה (בזכות ניצחונה, האנטישמיות שלה, עמדתה האיסלמופילית של שידורי הרדיו הערביים שלה, האמונה שהיא חיובית “לזכויות” הילידים)

3. זרם של אנטיפתיה נגד אנגליה (בגלל המחלוקות הצרפתיות-אנגליות הנוכחיות, הזיכרונות מהפרשה הפלסטינית, האגואיזם של השיטות הקולוניאליות)

4. מקומה של צרפת מאבד מחשיבותו. אנחנו מבינים בהדרגה שהעידן הצרפתי הסתיים ושהגיע הזמן של גרמניה

דו”ח זה מצביע על כך שחשוב להצהיר את ההכרזה הרשמית והפומבית כי אלג’יריה הנחשבת כשטח צרפתי תישאר צרפתית, ללא דיונים בוועידת השלום. את אותה הצהרה יש לקבל מגרמניה ומאיטליה.