תיאור

19 בספטמבר ו-15 באוקטובר 1941 – הניצב הכללי לעיניינים יהודים במשרד הפנים, קסבייר ולאט, כתב פעמיים לניצב קונסטנטין לגבי מצבו של מר מרסל טוביאנה, עורך דין בבון, כדי להודיע ​​לו בדחיפות לדעת אם הוא התפקד יחד עם שני ילדיו.

5 בפברואר 1942 – מרסל טוביאנה, עורך דין בלשכת עורכי הדין, כותב מכתב ארוך לראש עיריית בון, שנראה יותר כסינגור של עורך דין בבית משפט, במטרה להסביר מדוע אין להתייחס לשני ילדיו כיהודים ביחס לחוק ולכן שלא צריכים להתפקד. הוא מזכיר את “העניין המהותי הכרוך בשאלה זו לעתידם” ומפרש מהיבט משפטי את מהות החוקים מ-3 באוקטובר 1940 ו-2 ביוני 1941. הוא מסביר שלאחר שהתחתן ב-1939 עם בתו של קצין צרפתי, קתולי, בתו נולדה בפברואר 1940 בעודו מגויס. רק לאחר שובו החליטו הוא ואשתו שילדיהם “יקבלו טבילה קתולית או לא יקבלו כל דת”. הוא מתחנן כי הוא עצמו לא קיבל חינוך דתי, ומפרט כי “בית הספר הראשון שאליו נשלחנו אחי ואני היה מנוהל על ידי אחיות רחמנייה “הדוקטרינה הנוצרית”, כך שמגיל צעיר הדת הקתולית הייתה מוכרת לנו יותר מהדת היהודית. כך עברו מספר חודשים מבלי שבתי, וגם בני יליד פברואר 1941, הוטבלו. הם התנצרו ב-14 ביוני 1941 […]. אני מוסיף שהילדים שלי, לאחר שקיבלו טבילה קתולית, הינם ויגדלו בדת הקתולית”. מר טוביאנה ממשיך בראיתו, מתווכח במישור המשפטי ומפרש את רוח החוק : לדבריו ילדיו הם קתולים, והוא מבקש מהרשות לשקול מחדש את עמדתו. הוא מסכם : “לא יהיה, לדעתי, בכוחו של אף אחד למנוע ממני להפוך את הילדים שלי להיות צרפתים טובים, לא משנה מה. הרצון המהותי שלי הוא שהם יוכלו להיות גם, ללא הגבלה, משרתים טובים של המדינה”. לבסוף הוא מבקש למסור לו “את שמו ותפקידו של מי שהתעניין בילדיי הצעירים…”.

11 בפברואר 1942 – המושל הכללי של אלג’יריה מבקש מניצב קונסטנטין “לשלוח לו בדחיפות קיצונית […] את הצהרות מפקד האוכלוסין הקבועות בחוק שעל מר מרסל טוביאנה לרשום עבור ילדיו ולהזמין את ראש עיריית בון למסור את הסיבות לעיכוב במעקב אחר פרשה זו”.

2 באפריל 1942 – הניצב הכללי לעיניינים יהודים קסבייר ולאט כותב למושל הכללי של אלג’יריה : “מובן שאין לספור את בנו שלא נולד ב-25 ביוני 1940, ולא להיחשב כיהודי. אשר לבתו, כיוון שלא נעשה דבר בשמה לשם דבקות בדת שאינה הדת היהודית לפני 25 ביוני 1940, עליה להיחשב כיהודיה ואביה היה צריך לרשום אותה. הימנעותה מהווה הפרה של החוק מ-2 ביוני 1941 הקובע את מפקד האוכלוסין של היהודים. הפרה זו חמורה על אחת כמה וכמה שכן היא בוצעה על ידי עורך דין ויש להענישו “.

20 באפריל, 1942 – המושל הכללי של אלג’יריה כותב לניצב קונסטנטין כי הודיע ​​לו הניצב הכללי לעיניינים יהודים “שאם בנו של מר טוביאנה מרסל, עורך דין לשעבר בבון, לא צריך להיחשב יהודי, לעומת זאת בתו שנולדה בפברואר 1940 ושלא הוטבלה לפני ה-25 ביוני באותה שנה, היא יהודיה לפי החוק של ה-2 ביוני. לכן אביו היה צריך לחתום על הצהרת מפקד בשמה ומר קסבייר ולאט הורה להענישו בשל ההימנעות שלו”. הוא מבקש ממנו “להזמין אמ מר טוביאנה לערוך בדחיפות טופס מפקד על שם בתו”, לשלוח אותו אליו, ו”לעקוב אחר הסנקציות שנידונו על ידי המועצה המרכזית”.

19 במאי 1942 – הניצב של קונסטנטין כותב לתובע של המדינה הצרפתית בבון כדי לייעץ לו על “הפרתו” של מר טוביאנה, “למטרות העמדה לדין, ומבקשך לעדכן אותי בבוא העת על ההחלטה השיפוטית שתקבע נגד מר טוביאנה”.

3 ביוני 1942 – התובע הציבורי בבית המשפט של הערכאה הראשונה של בון כותב לניצב קונסטנטין וצירף “הצהרה של מר טוביאנה, שבה מודיע האחרון כי ברגע שנודע לו על החלטת הניצב הכללי לעיניינים יהודים, הוא הכין מיד הצהרה לבתו”. הוא שואל “אם הצהרה זו נערכה ואם כן, אתה מרגיש שאתה צריך לבטל את דעתך לגבי העמדה לדין”.

25 ביוני 1942 – המושל הכללי של אלג’יריה כותב לניצב קונסטנטין כדי להפנות אליו את הבקשה להעמדה לדין שהוצגה על ידי משרד התובע הציבורי נגד מר טוביאנה.