תיאור

ב-28 ביולי וב-13 באוקטובר 1942, שתי איגרות מהמושל הכללי לניצב קונסטנטין ומסמכי מעמד אזרחי ועדויות שונות (עמ’ 316-330) מלמדים את החשיבות שמייחס המינהל למעמד האישי של אדם כיהודי, שככל הנראה ניסה להתחמק מהמפקד.

בראשונה (הנושאת את החותמת “דחוף מאוד”) מתבקש להמשיך במחקר הנוגע למורה בשם סולאל אדוארד: “…התגובה שנשלחה לנושא במאי 1941 סידרה את מצבו ביחס לחוק מיום 3 באוקטובר, 1940 שבוטל כעת על ידי זה של 2 ביוני 1941. לכן יש צורך לשקול מחדש את המקרה, תוך התחשבות בתקנות החדשות. לשם כך תמסור לי את כל המידע על האדם הנוגע בדבר לביסוס מעמדו כיהודי או לא יהודי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק מיום 2.6.1941 (תעודת לידה, מידע על בנייותו, תעודת התנצרותו) אם רלוונטי”.

באיגרת השנייה, המושל מתעקש יותר. בעל העניין “מוזמן להמציא את כל המסמכים הדרושים לקביעת :

– או שלפחות שלושה מסבים שלו לא היו בני גזע יהודי ;

– או שלפחות שניים מסבו וסבתו לא היו בני גזע יהודי, שהוא עצמו מעולם לא השתייך לדת היהודית או חדל להשתייך אליה לפני 25 ביוני 1940, ואם הוא נשוי, שבת זוגו אינה יהודיה (באמצעות אותו אוסף מסמכים כמו שבשבילו). הוכחות אלו חייבות להינתן באמצעות תעודות התנצרות רגילות, המונפקות למשך פחות משנה, כאשר חתימת הרשות המנפיקה צריכה להיות מאומתת כדין. כמו כן, עליו לקבוע, באמצעות מסמכי סטטוס אזרחי או תצלום שלהם, את בנייותו כלפי הוריו וסביו וכן, במידת הצורך, את מעמדו כאדם יחיד”.

בהמשך מופיעים מסמכים ועדויות (כולל של רב) המנסות להוכיח, מצד אחד שסולאל אדוארד ביקש להוכיח שהוא לא יהודי, ומצד שני שיש לו בעצם מוצא יהודי וקיבל חינוך יהודי דתי.

ב-16 באוקטובר 1942 העביר תת-הניצב של פיליפוויל את מסקנותיו לניצב קונסטנטין בעניין סולאל אדוארד (עמ’ 313-314) באשר למעמדו כיהודי. הוא מזכיר במיוחד את בנייותו ואת עדותו של רב שהכיר אותו.