תיאור

יוני עד ספטמבר 1942 – חילופי מכתבים בין הנציב הכללי לעניינים יהודיים, לשרים לענייני חוץ, פנים, משפטים, מושלות המשטרה בפריז לבין התושב הכללי ברבאט, הנוגעים למקרים של אנשים שביקשו לקבל או לשמור על אזרחות צרפתית. יש לציין כי ההתכתבויות בין יוני לספטמבר מעטים.

ב- 4 ביוני כתב התושב הכללי ברבאט לשר המשפטים “על מצבם של מוסלמים או יהודים מרוקאים מסוימים שנולדו בצרפת או באלג’יריה ועל כן קיבלו אזרחות צרפתית “jure soli”. הוא מציין כי “יהודים ממוצא מרוקאי טוענים במיוחד להיותם אזרחי צרפת, אף שהם חידשו את אורחות חייהם המסורתיים של חבריהם לדת המרוקאים”. לבסוף, הוא מציע : “לרגל השינויים בחקיקה, הנמצאים כעת בהכנה […], נוכל להכניס פסיקה המציינת כי אסור להחשיב אזרחים במדינה תחת פרוטקטורט צרפת כזרים לפי חוקי הלאום ולעולם הם לא מאבדים את הלאום המקורי שלהם”. ב- 9 ביולי כתב שר המשפטים לשר החוץ על נקודה אחרונה זו : “ניתן יהיה אפילו לשקול להגיש למועצת המדינה […] את המקרה של אנשים המחזיקים, אפילו במעמדם המקורי, הלאום הצרפתי, ולמעשה מתנהגים כמו נתינים מרוקאים”.

ב -8 ביוני כתב שר המשפטים לשר החוץ כי הוא אינו בעד (והוא הסביר את נימוקיו) ל”טקסט חוק הקובע כי אדם שנולד בחוץ לצרפת לאב זר ולאם שנשארה צרפתיה לאחר נישואיה הוא צרפתי, אם בעת לידתו, האב שירת תחת דגלי צרפת ומגורי ההורים בחו”ל הינם מהחלטה הרשות הצבאית בלבד”. ב- 12 באוגוסט העביר שר החוץ את חוות הדעת הזו לתושב הכללי ברבאט.

ב -1 בספטמבר ביקש התושב הכללי ברבאט את חוות דעתו של שר החוץ : “נשאלת השאלה האם […] בקשה לרישום מרצון להתמחות בסדנאות הנוער שהוצגה על ידי זר יליד צרפת ותושב מרוקו עשויה להיטמע, במטרה להשיג אזרחות צרפתית, להשתתפות מרצון במבצעים בגיוס הצבא שנקבעה בצו מ- 25 בינואר 1934”.

ב- 7 בנובמבר, “איגרת למנהלת “משפטים ומחלוקות” של משרד החוץ, שהוציא איגרת ב- 25 באוקטובר (נשלחה ב- 29 באוקטובר למנהל הפוליטי) לידיעת מנהלת המשנה אפריקה-לבנט לציין כי ברצונה לטפל בעצמה בבחינת הבקשות שגובשו על ידי שתי קטגוריות זרים המבקשות לרכוש או לשמר את האזרחות הצרפתית בתוניסיה ובמרוקו. ניתן חוות דעת חיובית.