תיאור

ראה התכתבויות בין התאריכים 05/05 ל-03/07/1941 (FFM_6GMII-92_00164-0167, 0169-0170, 0182-0186, 0193)

30 במאי 1942 – פול-הרפורט כותבת ישירות למר פייר לבאל, “נשיא המועצה, שר החוץ, הפנים והמידע”, כדי להודיע ​​לו כי היא בשליחות פריס-סואר לערוך כתבות בספרד, פורטוגל, טנג’יר, מרוקו הצרפתית ואלג’יריה. היא מסרה לו כי בקשתה הרשמית מ-3 במאי נדחתה ב-23 במאי על ידי מפקח המשטרה, וכי הודיעה לו כי “בשנה שעברה מרוקו כבר סירבה לה את אשרתה”. לטענתה “כי לשכת אפריקה במשרד החוץ נותרה עוינת כלפי עיתונאים מצרפת הכבושה”, וטוענת : “זו לא הדרך, נראה לי, לאחד את העיתונות של שני האזורים”. היא משאירה את הנשיא “לשפוט לתת לזה את ההמשך שייראה לך מועיל עבור צרפת”. היא מסכמת את מכתבה בהבעת “איחולי הערכה לעבודה הגדולה שביצעת”.

19 ביוני 1942 – פאול-הרפורט כותבת שוב ישירות לפייר לבאל כדי להודיע ​​לו כי יש בידיה את כל המסמכים, הדרכון ורשיון מעבר לנסיעתה, רק הוויזה למרוקו עדיין לא ניתנת לה.

14 ביולי 1942 – ממדריד, בה היא שוהה, פואל-הרפורט פונה שוב לפייר לבאל ומבקשת ממנו “שתהיה מספיק טוב, מכיוון שיש לך את כל הכוח, לתת את ההוראות הדרושות למר טריאט הקונסול שלנו בטנג’יר, כדי לאפשר לי לעבור דרך מרוקו, עם עצירת ביניים של עשרה ימים, ואז לנסוע לאלג’יריה”. היא ממשיכה בטיעונה : “אני לא אדם לא רצוי, אתה מכיר אותי היטב ואני לא מבקשת לעבור למרוקו. אם זה נכון שיש רק צרפת אחת, שום דבר לא יכול לתרץ את הצעד המרעיז שנקטה מרוקו נגד עיתונאית צרפתית ותיקה שידועה לכל, שככל הנראה נגדה, שהיא עובדת בעיתון של האזור הכבוש”.

המכתב מצוין בכתב יד : “מזוודה דיפלומטית … מר רוצ’ט … נראה על ידי הנשיא … אמור לגברת פ’ הרפורט לחזור לצרפת – שאלת הטיול למרוקו תיבחן אז”.

פריס 24 ביולי 1942 – איגרת מוקלדת של המזכיר הפרטי של מר פייר לבאל : “מכתב של גברת פאול-הרפורט […] שסורבה לה וויזה לדרכונה על ידי התושב הכללי במרוקו ברבאט והיא רוצה לקבלה בהקדם האפשרי – הופנה לנשיא לבאל – הועבר לטיפול למשרד החוץ בווישי”.

על האיגרת, בכתב יד, קוראים : “הוענקה אשרת מעבר ללא שהייה לראות אלג’יר רבאט וטנג’יר .VII.4230″.