תיאור

5 במאי עד 3 ביולי 1941 – חילופי מברקים ומכתבים בין הממשל ברבאט לבין זה בווישי בנוגע לבקשת הויזה של הגברת פאול-הרפורט, כתבת בפריס-סואר “המופיעה באזור הכבוש”, לצורך ביצוע דיווחים ממרוקו הספרדית וצפון אפריקה הצרפתית.

ב- 5 במאי העביר שר הפנים לשר החוץ הבקשה של גב’ פאול-הרפורט מיום 22 באפריל, תוך ציון שהאשרה שביקשה מטנג’יר, שם חיכתה כדי שתוכל להיכנס לשטח של הפרוטקטורט, סירב לה המושל הכללי.

ב- 10 במאי השיב שר החוץ לשר הפנים “כי אין סיבה […] להפוך את סירובו של הגנרל נוגאס לבקשתה של גב’ פאול-הרפורט. הוא מוסיף כי “נראה כי עדיף, בנסיבות הנוכחיות, לא לעודד עיתונאים לנסוע לצפון אפריקה.

ב- 23 במאי פנתה הגברת פאול-הרפורט במישרין ובהעקשנות רבה לאדמירל דרלן, “סגן נשיא המועצה ושר לענייני חוץ בוישי”, לציין בפניו על כך שהיא מחכה כבר חודש במלון בטנג’יר תוצאת חקירת המשטרה הנוגעת אליה. היא כותבת : “כואב לחשוב כי מתייחסים לצרפתייה מכובדת כבלתי רצויה במדינתה שהיא תמיד שימשה כמיטב יכולתה, כשרואים ג’וזפין באקר, למשל, אשתו של היהודי ליון, זרה וכושית, נעה בחופשיות בין מרוקו הצרפתית לפורטוגל !”. היא מוסיפה : “הרשה לי […] אדוני הנשיא, להביע בפניך בצניעות את כל ההערצה שיש לי לאישיותך הנעלה כמנהיג גדול ולעבודה הנפלאה שאתה עושה למען צרפת. המדינה שלנו חייבת לך הכל, והצרפתים הטובים מודים לך על הברכיים”.

ב- 20 ביוני כתב האדמירל דרלן לקונסול הכללי של צרפת בטנג’יר : “מכיוון ש גב’ פאול-הרפורט נמצאת עכשיו בטנג’יר, הייתי מחויב אם תודיע לה באמצעים ובצורה הנראים לך המתאימים ביותר, כי “לא ניתן לחזור על הסירוב שקבע בעבר הגנרל נוגואס לבקשה שהגישה”.

ב- 3 ביולי השיב הקונסול הכללי של צרפת בטנג’יר לשר החוץ : “גב ‘פאול-הרפורט עזבה את טנג’יר בתחילת החודש שעבר, והצהירה לנסוע לפריס מבלי לעבור באזור החופשי של שטחנו”.