תיאור

הדו”ח סוקר את אירועי פברואר 1942. יש מידע על מוסלמים נבחרים, עולמא רפורמיסטיים, אחווה דתית, השאלה היהודית, העיתונות, סוגיות כלכליות, תעמולה …

פתיחת בית הספר החופשי בקונסטנטין לתלמידים יהודים טרם התאפשרה מסיבות כלכליות. נשיא הקונסיסטוריה מר בקוש ביקש מהסמכות הקדם-אקדמית והאקדמיה לפתוח מחדש ולסווג את בית-החדר של אחד משלושת בתי-הספר שנסגרו ברובע היהודי, על-פי יישום סעיף נומרוס קלאוס, כבית-ספר ציבורי לטובת פוטר סטודנטים, בנים לקטגוריות מסוימות של יהודים, המצדיקים תארים צבאיים או שירות יוצא דופן.

החוק מיום 18 בפברואר קובע את מעמדה החדש של האוכלוסייה היהודית באלג’יר. הוא קובע חריגים רחבים ומעניק אזרחות צרפתית לקטגוריות מסוימות של יהודים, ותיקים או צאצאים של ותיקים לפי בקשה. תקנה חדשה זו, שפרשה שגויה על ידי מוסלמים, נתפסת כצעד לאחור מחוק 7 באוקטובר המבטל את צו כרמיו, בעוד שהוא רק מקבע את מעמדם של יהודי אלג’יר.

ילידי יהודים שאיבדו אזרחות צרפתית כבר לא יכולים לשמור על רישיונות למוסדות שתייה.

בדו”ח מוזכר משפטו של בית המשפט הממלכתי של ליון בו מוגשים 32 ספקולנטים יהודיים באלג’יר שהוגשו כתוצאה מגידול בלתי חוקי על ידי מכירה פיקטיבית לרשת על משחק פשוט של כתיבה. במשפט זה מוגשים אישים חשובים: האחים דויד מאלג’יר, מר אלי גוזלנד וסוחרים גדולים שונים מאורן וקונסטנטין.

“המנהיגים היהודים בקונסטנטין החלו בתמרון שהביא לפגישה ראשונה בין הרב הראשי ג’ייס, נשיא הקונסיסטוריה ושני כהני הכנסייה הקתולית, במטרה לבקש תמיכה מהקתולים על ידי נימוק טיעונים אנטי-גזעניים הבשורה “.

הדו”ח מצטט את העיתון “L’Entente” שצונזר על ידי שירות בקרת המידע. במאמר שכותרתו “מוסלמים, מסדר הרופאים ומעמדם של היהודים”, ד”ר בנדג’ולול משבח את ארגון מסדר הרופאים ומציין כי ראוי להשתחוות החלטות המרשל, כי החלת חוק היהודים באלג’יריה היא הכרח. הוא מציע, בפני אי-ספיקתו של גוף רפואי זה במדינה זו, כי הרופאים היהודים שהיו צריכים לשלול מהם פעילות גופנית, יישלחו  לאזור הכפר שם חסר רופאים. הוא גם מבקש שמיילדות יהודיות ימשיכו להתאמן וכי לא יוחל עליהן סעיף נומרוס. “מאמר זה צונזר כולו בגלל המטרה הפוליטית שביקשה (התקרבות ליהודים במטרה לתמוך כלכלית מהם).”