Correspondances entre les Ministres des Affaires étrangères et de l’Intérieur et avec le Résident Général à Rabat et à Tunis : autorisations de circulation entre la France, le Maroc et la Tunisie. Visas d’entrée au Maroc – Vichy – 06/11/1941 à 17/04/1942
תאריך:
06.11.1941
שם ארכיון:
משרד החוץ הצרפתי
Folder Number:
FFM_6GMII-93_0003-0006, 0013-0015, 0024-0028, 0033-0037, 0038-0039, 0041-0042, 0046, 0066-0067
תיאור
06-07 בנובמבר 1941 – בהתייחס לחוזר 037 מיום 27 בספטמבר 1940 (ראה FFM_6GMII-92_0010-0032) שקבע בצורה מפורטת ביותר "את ההליכי רשמיות שיש למלא, כדי או לצאת לחו"ל או לחזור משם, או לנסוע בין שטחי האימפריה הצרפתית", הוקל הנוהל עבור הצרפתים הנוסעים למרוקו או לתוניסיה ואינו משתנה לגבי זרים. שר החוץ מבקש מהתושב הכללי ברבאט להתייחס למקרה המסוים של נתיני מרוקו המעוניינים לשהות "שהייה קצרה" במרוקו : האם הוכחה פשוטה לזהותם מספקת או שהם כפופים לנוהל חוזר 037 ?
06-08 בינואר 1942 – שר הפנים מאשר את הסכמתו לנוהל המקיל כי "ההתייעצויות לפני מתן רשיונות מעבר ואשרות לטיולים עבור צרפתים הנוסעים מאלג'יריה לתוניסיה או למרוקו, ולהיפך, יוגבלו רק למקרים מוטלים בספק". הליך מקיל זה נוגע גם לאישה וילדיהם הקטינים של עובדי מדינה, אזרחים או חיילים היוצאים לצרפת ברגילה או בחופשה.
17, 19 ו-22 בינואר 1942 – שר החוץ מצדו כותב לתושב הכללי ברבאט ובתוניס כדי לאשר להם כי לאחר התייעצות עם מושל אלג'יריה, מר פושה, "ההתייעצויות לפני ההענקה רשיונות מעבר וויזות לטיולים שנעשו על ידי צרפתים המגיעים מאלג'יריה לתוניסיה או למרוקו, ולהיפך, יוגבלו רק למקרים מוטלים בספק". הוא אמר להם כי הליך מקיל זה נוגע גם לאישה וילדיהם הקטינים של עובדי מדינה, אזרחים או חיילים היוצאים לצרפת ברגילה או בחופשה.
12 בפברואר 1942 – האדמירל אסטבה, התושב הכללי של צרפת בתוניס, מגיב להערת שר החוץ מיום 22 בינואר כדי להביע את הסתייגותו מההליך המקיל. הוא מעוניין בהסכמה מוקדמת בין "הממשלים הנוגעים בדבר באלג'יריה ובתוניסיה" לקביעת "מקרים מוטלים בספק" וב"האמצעים שישמשו להבטחת מעקב אחר אנשים שבקשותיהם ייחשבו כמקרים מפוקפקים". הוא מצדיק את הסתייגותו בכך שתוניסיה "מהווה נקודת תצפית חשובה, המשמשת […] את סוכני המעצמות המתנגדות". הוא מציין כי אנשים מייחסים לעצמם לאום צרפתי באמצעות מסמכי זהות כוזבים ומזכיר " את פרשת תעמולה גוליסטית האחרונה [שחשפה] כי סוכני הפרידה (מהצרפתים) היו בקשר הדוק עם מחלקות שפעלו באלג'יריה וכנראה במרוקו".
16 בפברואר 1942 – שר החוץ מבקש את אישורו של שר הפנים להצעה החדשה של הגנרל נוגאס '"שנראה כמקרים שאינם מוטלים בספק […] הבקשות שהגישו צרפתים מכובדים…" ובגין סיבות ספציפיות שהוא מפרט.
28 בפברואר 1942 – שר הפנים (MI) כותב לשר החוץ (MAE) כדי להודיע לו כי בהתאם לחוזר מס' 37 מיום 27/09/1940 (ראה FFM_6GMII-92_0010-0032) הוא "אישר את המושלים להוציא דרכונים וויזות למרוקו, ללא התייעצות עם התושב הכללי, לאנשים השוהים בפרוטקטורט". הוא נודע שמאז 27/04/1941 ה-MAE מנפיק אשרות מבלי להתייעץ עם ה-MI, בניגוד להוראות החוזר, ושואל אותו האם הוא "מציע לשנות את סעיף "E" פסקה 4 של החוזר מס' 37 כדי שהוא יוכל לתת לרשויות הנוגעות בדבר את ההוראות הדרושות".
12 במרץ 1942 – הגנרל נוגאס כותב לשר החוץ כדי להביע את אי הסכמתו כי "ויזות רבות עדיין מונפקות על ידי המושלים ללא התייעצות מוקדמת עם משרד התעבורה המרוקאי".
17 באפריל 1942 – שר הפנים (MI) כותב לשר החוץ (MAE) בתגובה למכתבו מס' 2792 Pol. מה-2 במרץ 1942 (מכתב זה אינו מופיע בתיק) "הנוגע לתנאי תנועת הצרפתים בין מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה [הוא מודיע לו] כי בהסכמה עם המושל הכללי באלג'יריה, [הוא ] מאשר את הקריטריון שהצעת לי לקביעת מקרים המוטלים בספק העלולים להוביל להתייעצויות מוקודמות".
07 במרץ 1942 – האדמירל אסטבה, התושב הכללי של צרפת בתוניס, כותב למושל אלג'יריה כדי להזכיר לו את התנגדותו להליך המקיל עבור התנועה עד שיתבררו המקרים המוטלים בספק "עם מוסדותיך". הוא הציע הליך חדש עם שלושה קריטריונים המכסים את המקרים השונים האפשריים והתעקש לאמץ אותו.
