יהודי מרוקו במלחמת העולם השנייה

שנות השלושים של המאה העשרים במרוקו היו שנים טובות ליהודי מרוקו. היו אלה שנים של התפתחות כלכלית, גידול דמוגרפי, עיצוב מוסדות הקהילה והשתתפותם של היהודים במערכות החיים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים. יהודי מרוקו, אלו שחיו בערים הגדולות, היו מודעים למצבם של יהודי גרמניה, לעליית היטלר לשלטון ולמאבק שניהלה התנועה הציונית נגד מוצרים גרמניים. העיתונות היהודית דיווחה ללא הרף על החרם על המוצרים הגרמניים. השפעת האנטישמיות הגרמנית כמעט ולא הורגשה ברחוב היהודי. לא כן האנטישמיות של הימין הצרפתי שהלכה וגברה עם השנים עד פרוץ המלחמה, כמו בשאר ארצות המגרב.

בפרוץ המלחמה ביקשו יהודים ממרוקו להתנדב למלחמה או לתרום מכספם למאמץ המלחמתי הצרפתי. פנייתם לא נענתה על ידי הצרפתים. כיבושה של צרפת על ידי גרמניה וכינון משטר וישי בצרפת ביוני 1940 הביא עימו בשורות חדשות ומכאיבות. החל מאוקטובר 1940 התפרסמו צווים אנטישמיים שונים שמטרתם העיקרית הייתה הדרתם של היהודים מכל מגע עם החברה הצרפתית. הצו הראשון עסק בהגדרת המעמד המשפטי של היהודים. יהודי מרוקו לא היו אזרחים צרפתיים ולכן מידת הפגיעה של צו זה במעמדם המשפטי הייתה בטלה בשישים. יחד עם זאת, המשמעויות של הצו בדבר סטטוס היהודים היו נישולם של היהודים ממקצועות שונים שעיקרם מגע עם הצרפתים. כך למשל, עובדי המינהל הקולוניאלי, רופאים, בנקאים, רוקחים, עיתונאים, מורים, אחיות בתי חולים ועוד, נאלצו לוותר על מקום עבודתם שבו תרמו לא מעט לשגשוגה של תרבות צרפת. צו אחר עסק בהגבלת מספר היהודים במערכות החינוך הצרפתי, מה שמקובל לכנות בשם נומרוס קלאוזוס. מספרם של היהודים הוגבל עד כדי 7% מכלל הלומדים במערכת החינוך הצרפתית. גם צו זה היה יותר הצהרתי מאשר משמעותי לחיי היום יום של התלמידים היהודים שכן מספר היהודים במערכת החינוך הצרפתי היה קטן מאוד ומערכת החינוך של האליאנס הייתה חזקה מאוד במרוקו ויכולה הייתה לקלוט את כל התלמידים היהודים שסולקו ממערכת החינוך הצרפתי. צו אחר עסק במפקד היהודים וברישום הרכוש שלהם כחלק מכוונה להלאימו. צווים אחרים דרשו מהיהודים, שעברו לאזורי המגורים העירוניים החדשים שבהם ישבו הצרפתים, לשוב למלאח שבו גרו קודם הכיבוש הצרפתי של מרוקו. ההנחה היא כי צו זה לא מומש. חלק קטן מאוד מיהודי מרוקו נלקח למחנות עבודה או מחנות מעצר שהוקמו בעיקר בגבול מרוקו אלג’יריה. לא היה זה מהלך כולל נגד יהודי מרוקו אלא יועד לקבוצות מסוימות שהוגדרו כסכנה למשטר. זאת ועוד, בתקופת המלחמה שימשה מרוקו כארץ מעבר ליהודים מאירופה בניסיונם להגיע לארצות הברית. הקהילה היהודית וארגונים בינלאומיים התארגנו לסייע לפליטים יהודים אלה.

ב 7 בנובמבר 1942 נחתו כוחות אמריקאיים בחופי מרוקו, במסגרת מבצע לפיד, ותוך זמן קצר שלטו במדינה. הנחיתה האמריקאית לוותה בשני תהליכים סותרים. התהליך האחד היה שגשוג כלכלי של הקהילה היהודית שנבע מהשתלבותם של היהודים בעבודה בקרב הצי האמריקאי ששהה בנמלי מרוקו. תהליך אחר היה הרעה של היחסים שבין היהודים לבין הצרפתים. מיד לאחר הנחיתה האמריקאית היו פגיעות ביהודים בכמה רבעים של הערים הגדולות אך לא ידוע על נפגעים בנפש. לעומת זאת, יש מידע על התנכלות של קציני צבא צרפתי ליהודים במקומות שונים ברחבי מרוקו וזאת כניסיון לפגוע בהם על שמחתם לנחיתה האמריקאית.

יהודי מרוקו ביטאו את שמחתם לרגל הנחיתה האמריקאית בפרסומים שונים, בעיקר בערבית יהודית, המספרים את ניצחון בנות הברית במלחמה. בעקבות המלחמה, עליית הלאומיות המרוקנית וחולשתה של צרפת בעולם החלה צרפת להקל את יחסה כלפי היהדות המרוקנית דבר שבא לידי ביטוי בכך שאפשרו פעילות ציונית חוקית במרוקו ובארגון מועצת הקהילה היהודית.