משפחתו חיה בביזרט מאתיים שנה לפחות, ככל הנראה הגיעו לשם מלוב כאשר שתי המדינות היו מקשה אחת.
משפחתו מסורתית דתית – במונחים של היום מגדיר עצמו כמאוד מתון.
אביו היה רבה והסתובב ללא זקן, היה מתון ושמר בקהילה גם את אלה שהיו פחות דתיים כדי לשמור על המסגרת הקהילתית. התפרנס מהרבנות וממקצועות נלווים כמו הוראת עברית ולימוד דת, מוהל, שחיטה וכ"ו.
אמו הייתה עקרת בית – 8 ילדים, אליהו מספר 4.
הוריו למדו בבתי ספר צרפתיים בעיר ביזרטה, הוא עצמו למד בבית ספר צרפתי חילוני כפי שנלמד בצרפת.
הסבתה שוחחה איתם בערבית והם ענו לה בצרפתית.
עברית הם למדו בלשון קודש.
בשנת 39 עוד לפני המלחמה אפשרה צרפת לאיטליה להשתמש בעיר הנמל לשימושם.
כשנכנסו האיטלקים הם ברחו לעיר מת'ר (matter) מכיוון שתפסו את האיטלקים כאויבים.
מדבר על אפליה שהופנתה נגד יהודים באופן כללי למרות שהם עצמם לא נפגעו באופן ישיר (בעיקר בתחום התעסוקה)
לאחר כינון משטר וישיש חזרו לעיר כשהגרמנים נכנסו שוב ב1942 אביהם אמר שהוא לא יודע אם יש כח שיוכל להוציא אותם. זוכר מאוד את כניסת הגרמנים.
הפכו לפליטים, כשנלקחו כל הגברים לעבודות כפייה אביו לא היה בבית הספר וכשחזר החל להתחבא בבית הכנסת.
הוא וחבריו היו משחקים במסדרון, בחצר ולעיתים יצאו לעיר ולשווקים.
מתאר את כניסת בנות הבריתאביו נסע לביזרטה וראה שהכל הרוס הבית, העיר, הקהילה.