משרד החוץ הצרפתי

17 ביולי 1942 - האדמירל אסטבה, התושב הכללי בתוניס מדווח על הביקור שערך אליו מר פפייפר, הקונסול הכללי של גרמניה באלג'יר. הוא ציין כי הקונסול רוצה לראות את "כל הרשויות וכל המנהלים וראשי השירותים", אך הוא גרם לו להבין שזה לא אפשרי. מר פפייפר "אמר לי כי לאחר שבילה 4 שנים ברוסיה, הוא מכיר היטב את הבולשביקים וכי על אירופה להתאחד נגדם להצלת הציוויליזציה הנוצרית." הוא "התעקש על נקודה אחרונה זו : הנצרות מאוימת על ידי הסובייטים והתקווה היחידה שלנו להוציא אותה ממיזתם היא המאבק חסר הרחמים נגד הרוסים".

10 במרץ 1942 - איגרת זו מסווגת סודי קובעת את הכללים המסדירים את היחסים הטלפוניים בין נציגויות דיפלומטיות וקונסוליות של מעצמות זרות בצרפת. הוא מגדיר את הכללים לשימוש בטלפון. זה נוגע ל"תקשורת הפנימית - אזור לא כבוש", "התקשורת באירופה - יחסים בין האזור הלא כבוש לשוויץ, ספרד ופורטוגל". התקשורת חייבת להיות בצרפתית, למעט יוצאים מהכלל. ביחסים בין האזור הכבוש לאזור הלא כבוש ולהיפך, ניתן לבצע תקשורת בשפה הלאומית של הנציגות הנדונה.

13 באפריל 1942 - משרד החוץ בווישי מעביר למנהלת-משנה אפריקה ולבנט את הפרוטוקול (איגרת המסווגת סודית) מהוועידה הבין-משרדית מה- 24 בפברואר 1942 המגדירה את הסמכויות שהוענקו במונחים של טלגרף וטלפון לנציגויות דיפלומטיות וקונסוליות של מעצמות זרות בצרפת. מדובר בתקשורת מאזור כבוש לאזור לא כבוש ולהיפך, בשפה ברורה, בשפה סודית, ברשאות שניתנו על ידי הכוח הכובש, והגשה לוועדת פיקוח.

7  בפברואר 1942 - מזכיר המדינה מר בנוסט-מכין מקבל פתק מהשגרירות הגרמנית בפריס, המצביע על כך שממשלת הרייך החליטה לכלול במחוז סמכות של הקונסוליה הכללית הגרמנית באלג'יר, את אלג'יריה ואת פרוטקטורט טוניסיה. היא מבקשת מממשלת צרפת להודיע ​​על החלטה זו לרשויות המוסמכות ולאשר קבלת הודעה זו.