|
الجزائر |
ليبيا |
المغرب |
تونس |
|
|
|
|
|
יהודי אלג'יריה במלחמת העולם השנייה
בשנות השלושים של המאה העשרים היו סימנים מעוררי דאגה ליהודי אלג'יריה. מפלגות וארגונים של הימין הצרפתי, בצרפת כמו באלג'יריה, יצאו במתקפה אנטישמית מחודשת כלפי יהודי אלג'יריה ומקומם בחברה הצרפתית. יהודי אלג'יריה היו אזרחים צרפתיים מאז 1870 אך המתיישבים הצרפתים מעולם לא השלימו עם אזרחות קולקטיבית זו. העיתונות הצרפתית והאווירה הציבורית בערים הגדולות הייתה אנטישמית מובהקת והזכירה את המאבקים האנטישמיים הקשים של השליש האחרון של המאה התשע-עשרה. סניפים של הליגה הבינלאומית נגד האנטישמיות צצו ברחבי אלג'יריה והיהודים היו בהם פעילים מאוד. יחד עם זאת המשיכה יהדות אלג'יריה בהשתלבותה במערכות החיים והתרבות הצרפתיים באלג'יריה. דבר זה בא לידי ביטוי בשינוי מקומות המגורים של היהודים, בהשתלבותם הכלכלית, בתרומתם לספרות המקומית ועוד. יהודי אלג'יריה היו מודעים לעליית היטלר לשלטון ולפגיעות ביהודי גרמניה והעיתונות היהודית בשפה הצרפתית שפרחה בתקופה זו דיווחה על החרם נגד מוצרים גרמניים.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה גויסו היהודים באלג'יריה כחלק מהגיוס הכללי ובהיותם אזרחים צרפתיים. יהודי אלג'יריה שרתו בצבא הצרפתי מאז חוק כרמייה של שנת 1870. היהודים שרתו בכל החזיתות ומעל 1,000 יהודים נהרגו בקרבות. אלא שהמלחמה נמשכה זמן קצר מדי. נפילתה של צרפת ביוני 1940 וכינון משטר וישי הביאו עימם גזירות על יהודי אלג'יריה שמשמעותן הייתה פגיעה קשה ביהדות זו, יחסית לפגיעה ביהודי מרוקו ותוניסיה. הצו הראשון הורה על ביטול צו כרמייה שמשמעו הייתה החזרת היהודים למעמדם המשפטי ערב הכיבוש הצרפתי של אלג'יריה בשנת 1830. לאחר מכן פורסמו צווים על הסטטוס של היהודים שמטרתם העיקרית היתה הדרתם של היהודים מכל מגע עם החברה הצרפתית. כך למשל, עובדי המינהל הקולוניאלי, רופאים, בנקאים, רוקחים, עיתונאים, מורים, אחיות בתי חולים ועוד, נאלצו לוותר על מקום עבודתם שבו תרמו לא מעט לשגשוגה של תרבות צרפת. צו אחר עסק בהגבלת מספר היהודים במערכות החינוך הצרפתי, מה שמקובל לכנות בשם נומרוס קלאוזוס. בהתאם לחוק הצרפתי חויבו היהודים ללכת למערכת החינוך הצרפתי דבר שהעמיק את השתלבותם בחברה הצרפתית. מספרם של היהודים הוגבל עד כדי 7% מכלל הלומדים במערכת החינוך הצרפתית. סילוקם של היהודים ממערכת החינוך ושל המורים ממערכות ההוראה היה קשה ליהודים שכן לא הייתה מסגרת חינוכית אלטרנטיבית. הקהילה היהודית לקחה את היוזמה והקימה לנוער היהודי מערכת חינוך אלטרנטיבית שבה לימדו המורים היהודים שסולקו ממערכת החינוך. צו אחר עסק במפקד היהודים וברישום הרכוש שלהם כחלק מכוונה להלאימו. תהליך ההלאמה היה בתחילתו. בנוסף לכך נאסרו יהודים ונשלחו למחנות עבודה שהקימה וישי בדרום המדינה ולאורך הגבול עם מרוקו. יהודים אלה נשלחו בשל פעילותם הפוליטית או התנהגויות שלא נראו לצרפתים אך לא הייתה מהלך כולל נגד כל יהודי אלג'יריה.
כחלק ממבצע לפיד נחתו כוחות אמריקאיים בנמלי הים של אוראן ושל אלג'יר. בעוד שבאורן נתקלו הכוחות האמריקאיים בהתנגדות מסוימת לא כן היה המצב באלג'יר, שם התארגנה מחתרת יהודית. ראשית ההתארגנות של מה שיוגדר לימים כ"מחתרת יהודית" הייתה בקרב חיילים יהודים שסולקו מהצבא הצרפתיי. אט אט הצטרפו למחתרת קציני צבא צרפתים מצבא צרפת החופשית והשגריר האמריקאי באלג'יריה תאם את מועד הנחיתה להתארגנות המחתרת ולסיועה לכיבוש העיר. ואכן המחתרת היהודית שלטה בעיר אלג'יר במשך יממה שלמה עקב אי הבנה עם הכוחות האמריקאים.
מבצע לפיד הביא אמנם לסיומו של משטר וישי אך החזרת היהודים למקומות העבודה כמו גם החזרת האזרחות נמשכו עוד חודשים רבים והיה צורך להפעיל את יהדות ארצות הברית כדי להביא להשבת מצבם של היהודים בהתאם למה שהיה ערב המלחמה.
יהודי לוב במלחמת העולם השנייה
מאז 1911 הייתה לוב תחת שלטון איטלקי ישיר ומצבם של היהודים השתפר בכל תחומי החיים. הקהילה גדלה מבחינה דמוגרפית, מעמדם המשפטי של היהודים השתפר, יהודים למדו איטלקית והשתלבו במערכות החיים האיטלקיות. ההרעה במצבם של היהודים החלה מאז הקמת ציר רומא-ברלין, הוא ברית שיתוף הפעולה בין מוסוליני להיטלר. אף שאיטליה לא אמצה את חוקי נירנברג הרי שהיא פרסמה חוקים אנטישמיים משלה כלפי היהודים בשם "המניפסט של הגזע האיטלקי" שמשמעותם הייתה פגיעה ביהודים וביכולת של היהודים להמשיך ולהשתלב במערכות החיים האיטלקיים בלוב.
השאיפות האימפריאליסטיות של מוסוליני ומצב המלחמה הביאו אותו לפתוח במערכה צבאית נגד כוחות בנות הברית שישבו במצרים. ואכן בין השנים 1942-1940 התנהלה מלחמה על אדמת לוב. לוב סבלה מהפצצות של בנות הברית כמו גם ממערכה צבאית יבשתית רבת היקף. הייתה זו מלחמה קשה ועקובה מדם שבה לא הייתה הכרעה צבאית חד משמעית עד נובמבר 1942. עיקרה של המלחמה הייתה במזרח המדינה באזור קרניקה שעיר המחוז הגדולה שלה הייתה בנגאזי. באזור זה חיו מעל 5,000 יהודים. היהודים סבלו מאוד בתקופת המלחמה. מעבר למהלכים הצבאיים שהקשו מאוד על הקהילה היהודית, כמו על שאר התושבים במקום, הרי שהיהודים הואשמו על ידי האיטלקים כמי שמשתפים פעולה עם כוחות בנות הברית ותורמים בכך לתבוסתה של איטליה. ואכן בכיבושים החוזרים ונשנים של האזור פגעו האיטלקים ביהודים. לשיא הגיע תהליך זה בהגליית מרבית יהודי האזור למחנה ג'אדו בדרומה של לוב. היה זה מבצע לוגיסטי חסר תקדים במונחי המלחמה ופגיעה קשה מאוד ביהודים שחיו באזור. החיים במחנה ג'אדו, שנוהל על ידי האיטלקים, היו קשים מאוד. מגיפת דיזנטריה שפרצה במחנה גרמה למותם של כ 600 יהודים. היתה זו עבורם טרגדיה אמיתית.
בצר לו בחוסר יכולתו להכריע את המלחמה נגד כוחות בריטיים, אוסטרליים, ניו זילנדים, הודים ואחרים, פנה מוסוליני להיטלר וזה האחרון שלח צבא גרמני כדי לנסות ולהכריע את המלחמה. הקורפוס האפריקאי בראשותו של הגנרל ארווין רומל ניהל מלחמה קשה מול כוחותיו של הפילדמרשל ברנרד מונטגומרי. המלחמה התנהלה והקרב ביניהם הוכרע רק בנובמבר 1942 באזור אל עלמיין. התבוסה הגרמנית-איטלקית במערכה הביאה את כוחות בנות הברית לפתוח במסע כיבוש גדול שהביא לנפילתה הסופית של לוב האיטלקית בידי הכוחות הבריטיים ב 30 בינואר 1943.
ואכן, ה 30 בינואר 1943 מבטא את קץ השלטון האיטלקי בלוב וראשיתו של משטר צבאי בריטי שנמשך עד עצמאות לוב. הבריטים שהבינו כי עידן הקולוניאליזם הסתיים פעלו לקבלת החלטה באו"ם בדבר מעמדה של לוב. הנוכחות של חיילים יהודים בצבא הבריטי תרמה תרומה חשובה ביותר לשיקומה של יהדות לוב. החיילים היהודים סייעו לשיקום מערכת החינוך, העלו את מורל הקהילה, הבריחו יהודים מלוב לארץ ישראל ועודדו את הפעילות הציונית.
השנים שמשחרור לוב ועד עצמאות לוב היו קשות ליהודים. בנובמבר 1945 היו פרעות קשים מאוד של המוסלמים בקהילה היהודית ו 135 יהודים נרצחו במהלכם. פרעות אלה וחוסר הביטחון באשר לעתידם של יהודי לוב גרמו לגל של עלייה בלתי ליגלית שבמהלכו עלו כ 10% מכלל יהודי לוב לארץ ובכך ביטאו את ראשית סיום הנוכחות היהודית בלוב.
יהודי מרוקו במלחמת העולם השנייה
שנות השלושים של המאה העשרים במרוקו היו שנים טובות ליהודי מרוקו. היו אלה שנים של התפתחות כלכלית, גידול דמוגרפי, עיצוב מוסדות הקהילה והשתתפותם של היהודים במערכות החיים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים. יהודי מרוקו, אלו שחיו בערים הגדולות, היו מודעים למצבם של יהודי גרמניה, לעליית היטלר לשלטון ולמאבק שניהלה התנועה הציונית נגד מוצרים גרמניים. העיתונות היהודית דיווחה ללא הרף על החרם על המוצרים הגרמניים. יחד עם זאת, השפעת האנטישמיות הגרמנית כמעט ולא הורגשה ברחוב היהודי. לא כן האנטישמיות של הימין הצרפתי שהלכה וגברה עם השנים עד פרוץ המלחמה.
בפרוץ המלחמה ביקשו יהודים ממרוקו להתנדב למלחמה או לתרום מכספם למאמץ המלחמתי הצרפתי. פנייתם לא נענתה על ידי הצרפתים. כיבושה של צרפת על ידי גרמניה וכינון משטר וישי בצרפת ביוני 1940 הביא עימו בשורות חדשות ומכאיבות. החל מאוקטובר 1940 התפרסמו צווים אנטישמיים שונים שמטרתם העיקרית הייתה הדרתם של היהודים מכל מגע עם החברה הצרפתית. הצו הראשון עסק בהגדרת המעמד המשפטי של היהודים. יהודי מרוקו לא היו אזרחים צרפתיים ולכן מידת הפגיעה של צו זה במעמדם המשפטי הייתה בטלה בשישים. יחד עם זאת, המשמעויות של הצו בדבר סטטוס היהודים היו נישולם של היהודים ממקצועות שונים שעיקרם מגע עם הצרפתים. כך למשל, עובדי המינהל הקולוניאלי, רופאים, בנקאים, רוקחים, עיתונאים, מורים, אחיות בתי חולים ועוד, נאלצו לוותר על מקום עבודתם שבו תרמו לא מעט לשגשוגה של תרבות צרפת. צו אחר עסק בהגבלת מספר היהודים במערכות החינוך הצרפתי, מה שמקובל לכנות בשם נומרוס קלאוזוס. מספרם של היהודים הוגבל עד כדי 7% מכלל הלומדים במערכת החינוך הצרפתית. גם צו זה היה יותר הצהרתי מאשר משמעותי לחיי היום יום של התלמידים היהודים שכן מערכת החינוך של האליאנס הייתה חזקה מאוד במרוקו ויכולה הייתה לקלוט את כל התלמידים היהודים שסולקו ממערכת החינוך הצרפתי. צו אחר עסק במפקד היהודים וברישום הרכוש שלהם כחלק מכוונה להלאימו. צווים אחרים דרשו מהיהודים, שעברו לאזורי המגורים העירוניים החדשים שבהם ישבו הצרפתים, לשוב למלאח שבו גרו קודם הכיבוש הצרפתי של מרוקו. לא ברור עד כמה מומש צו זה.
חלק קטן מיהודי מרוקו נלקח למחנות עבודה או מחנות מעצר שהוקמו בעיקר בגבול מרוקו אלג'יריה. לא היה זה מהלך כולל נגד יהודי מרוקו אלא יועד לקבוצות מסוימות שהוגדרו כסכנה למשטר. זאת ועוד, בתקופת המלחמה שימשה מרוקו כארץ מעבר ליהודים מאירופה בניסיונם להגיע לארצות הברית. הקהילה היהודית וארגונים בינלאומיים התארגנו לסייע לפליטים יהודים אלה.
ב 7 בנובמבר 1942 נחתו כוחות אמריקאיים בחופי מרוקו, במסגרת מבצע לפיד, ותוך זמן קצר שלטו במדינה. הנחיתה האמריקאית לוותה בשני תהליכים סותרים. התהליך האחד היה שגשוג כלכלי של הקהילה היהודית שנבע מהשתלבותם של היהודים בעבודה בקרב הצי האמריקאי ששהה בנמלי מרוקו. תהליך אחר היה הרעה של היחסים שבין היהודים לבין הצרפתים. מיד לאחר הנחיתה האמריקאית היו פגיעות ביהודים בכמה רבעים של הערים הגדולות אך לא ידוע על נפגעים בנפש. לעומת זאת, יש מידע על התנכלות של קציני צבא צרפתי ליהודים במקומות שונים ברחבי מרוקו וזאת כניסיון לפגוע בהם על שמחתם לנחיתה האמריקאית.
יהודי מרוקו ביטאו את שמחתם לרגל הנחיתה האמריקאית בפרסומים שונים, בעיקר בערבית יהודית, המספרים את ניצחון בנות הברית במלחמה. בעקבות המלחמה, עליית הלאומיות המרוקנית וחולשתה של צרפת בעולם החלה צרפת להקל את יחסה כלפי היהדות המרוקנית דבר שבא לידי ביטוי בכך שאפשרו פעילות ציונית חוקית במרוקו ובארגון מועצת הקהילה היהודית.
יהודי תוניסיה במלחמת העולם השנייה
אף שבשנות השלושים של המאה העשרים היו סימנים מעוררי דאגה הרושם הוא ששום דבר לא בישר את מה שעתידים יהודי תוניסיה לעבור בשנים 1945-1939. יהודי תוניסיה חוו בשנות השלושים אנטישמיות שבאה הן מהימין הצרפתי והן מהפשיזם האיטלקי בעיקר לאחר מניפסט הגזע האיטלקי מנובמבר 1938. זאת ועוד, יהודי תוניסיה היו מודעים למצב היהודים באירופה, לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה ולמדיניות הפנים והחוץ התוקפנית שלהם. הן לקחו חלק בחרם על מוצרים גרמניים. ולבסוף, גם המציאות בארץ-ישראל השפיעה על יחסי יהודים ומוסלמים והעיבה על מערכת היחסים הזו.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה גויסו היהודים בתוניסיה בעלי האזרחות הצרפתית ואחרים התנדבו ללגיון הזרים והיו מוכנים לתרום למען צרפת וניצחון בנות הברית במלחמה. אלא שהמציאות טפחה על פניהם ומהר מאוד. נפילתה של צרפת וכינון משטר וישי בצרפת ביוני 1940 הביא עימו בשורות חדשות ומכאיבות. החל מאוקטובר 1940 התפרסמו צווים אנטישמיים שונים שמטרתם העיקרית היתה הדרתם של היהודים מכל מגע עם החברה הצרפתית והחזרתם של היהודים למעמדם המשפטי ולמצבם האזרחי שקדם לכיבוש של תוניסיה על ידי צרפת בשנת 1881. הצו הראשון עסק בביטול האזרחות הצרפתית ונישולם של היהודים ממקצעות שונים שעיקרם מגע עם הצרפתים. כך למשל, עובדי המינהל הקולוניאלי, רופאים, בנקאים, רוקחים, עיתונאים, מורים, אחיות בתי חולים ועוד, נאלצו לוותר על מקום עבודתם שבו תרמו לא מעט לשגשוגה של תרבות צרפת. מימוש הצו לא היה אחיד שכן במקצועות מסוימים, כמו הרופאים, סילוקם של היהודים יכול היה לפגוע בבריאות הציבור וזאת בשל התפקיד הכל כך מרכזי והאיכותי שהיה ליהודים. צו אחר עסק בהגבלת מספר היהודים במערכות החינוך הצרפתי, מה שמקובל לכנות בשם נומרוס קלאוזוס. מספרם של היהודים הוגבל עד כדי 7% מכלל הלומדים במערכת החינוך הצרפתית. למזלם של התלמידים היהודים התקיימה בתוניסיה מערכת חינוך של כל ישראל חברים שיכולה היתה לקלוט את התלמידים במסגרתה ולמנוע הפסד של חומר לימוד. צו אחר עסק במפקד היהודים וברישום הרכוש שלהם כחלק מכוונה להלאימו.
אם לא די היה בזה הרי שתוניסיה היתה המדינה היחידה בארצות האסלאם שגם חוותה כיבוש ומלחמה על אדמתה וגם שליטה ישירה של הגרמנים ושל קציני SS. לאחר נחיתת הכוחות האמריקניים במבצע לפיד בנובמבר 1942 ולאור הכישלון של הגרמנים באל עלמיין באותו חודש החליטו הגרמנים להשתלט צבאית על תוניסיה כדי למנוע נפילת הכוחות הגרמניים איטלקיים בידי בנות הברית. ואכן ב 22 בנובמבר החלו הגרמנים משתלטים על תוניסיה ובמשך שישה חודשים החזיקו בה. על אדמת תוניסיה התנהלה מלחמה עקובה מדם בין בנות הברית לבין הגרמנים. הגרמנים, מודאגים ממצבם ומקשיי הלוגיסטיקה שלהם, השתמשו בכל מה שניתן להחרים מהקהילה היהודית. בנוסף להחרמות הרכוש נדרשה הקהילה היהודית לספק כוח אדם לעבודות כפייה לטובת הגרמנים. בתוניסיה הוקמו מעל 20 מחנות עבודה שבהם הוחזקו צעירים יהודים. בנוסף לכך הוטלו על היהודים קנסות כבדים מאוד. הקהילה היהודית התארגנה כדי להתמודד מצד אחד עם הדרישות הגרמניות ומצד אחד להיענות לצרכי האוכלוסייה היהודית בתקופה כה קשה, אולי הקשה ביותר בתולדות היהודים בתוניסיה בעת החדשה.
התפתחות מהלך המלחמה הביאה לסיום הכיבוש הגרמני במאי 1943. הקהילה היהודית, ההנהגה היהודית התחילו לטפל בנזקים שגרמה תקופה זו. לא כן הנוער היהודי שהבין כי עתידו בתוניסיה לוט בערפל והתארגנו בתנועות נוער ציוניות מגשימות. מכאן ואילך החלו לטפל גם בעליה בלתי ליגלית של יהודים לארץ-ישראל. אין ספק שתקופת המלחמה היתה לנקודת מפנה בחיי היהודים בארץ זו.